כסף משנה את צורתו ומתחם הבורסה ברמת גן משנה את עורו בהתאם. גם אם הבטיח בשנות ה-60 וה-90 זוהר ושגשוג אה-לה אמריקה, גם אם ההיי-טק החליף את היהלומים, וגורדי שחקים מנצנצים החליפו את המלטשות, מתחם הבורסה עודו שורד.

הבורסה היא טריטוריה משונה - כביכול מנותקת מחיי העיר ואוטונומית, כביכול משמשת כמרחב עבודה, אך למעשה מהווה מרחב חיים; לא רק כי העבודה היא חיינו וכי הגבולות בין השניים הולכים ומטשטשים, אלא גם משום שבשנים האחרונות אופיה הולך ומשתנה כאשר בניינים רבים מוסבים לשטחי מגורים ותמריצים ניתנים על ידי העיריה על מנת להכשיר שטחים לפעילות של תרבות ויצירה.

שלושים ותשעה בוגרי המחלקה מיקדו את מבטם במתחם הבורסה. עבורם היה זה מקרה מבחן ממנו עלו שאלות עקרוניות הנוגעות ליחסים החדשים של האדם עם עבודתו כפי שהם נרקמים במאה ה-21. התערוכה הנוכחית מציגה את הפרויקטים האישיים שפותחו על ידי הסטודנטים במהלך השנה לצד שאלות עקרוניות המעסיקות את המחלקה - אתיות ואסתטיות, פרקטיות וקונספטואליות המבקשות לשים את האדם (ולא את העובד) במרכז.

מיפוי הפרויקטים מגלה כי בעוד אסטרטגיית הפעולה של הסטודנטים עסקה בעיצוב המרחב, למעשה תוצאת עבודתם מכוונת לתודעת הזמן ככלי תכנוני, כאשר השאלה כיצד ניתן לשמר תודעה חופשית - את חירות המחשבה - גם בזמן עבודה, שבה ועולה. הקרבה האטימולוגית בין המושג עירוניות ועירנות היא העומדת בשורש החוויה אותם מבקשים הסטודנטים ליצור ובמובן זה הפרויקטים מבקשים לעורר במשתמשי המרחב - על גווניו השונים - התבוננות ערה ופעילה בסובב אותם.