הפרוייקט מחבר בין שתי דיספלינות שעל פניו אין קשר בניהם: ארכיטקטורה ואופנה.

נקודת המוצא של הפרוייקט הינה השאיפה של האדריכלות בת זמננו לנצחיות. זאת באמצעות שימוש בחומרים שסימני הזמן לא ניכרים עליהם כמו בקירות זכוכית על חזיתות מבנים. 

השאיפה בנצחיות באה על חשבון המופע של השפעות הזמן 'טשטוש של הבעות פנים', מחיקה של קמטים סדקים ושאר מאפיינים של ההיסטוריה הנמשכת של הבניין. דבר זה גורם למופע אחיד של הבניינים וזה מייצר תחושה של איבוד המרחב.

הפרוייקט מציע לאפשר לבניינים להביע את האופי המיוחד שמימד הזמן אמור להטביע עליהם באמצעות 'לבוש', להתכסות באופנה ארכיטקטונית.