הרחוב, שפעם היה מרכז ההתרחשות, המקום בו הכל קורה - הבמה המרכזית,  איבד מעוצמתו עם הזמן והפך להיות המקום המשני והחסר חשיבות ביחס לעוצמה ולמסה הגדולה של הביניים.  קנה המידה הלא אנושי והלא פרופורציונלי של הבניינים, גרמו לאדם לתחושת אי נוחות ואפילו קטנות במרחב הציבורי . הבניינים הפכו להיות אלה שמכתיבים את חיינו במרחב, הצפיפות שלהם , המחסומים שהם יצרו, הם אלה שנותנים את המילה האחרונה לגבי  מה שנראה ומה שיוסתר מאתנו , מה שנחווה ומה שיפסיק להתקיים בחוץ וימשיך להתקיים בתוכם-  כל ההתרחשויות והאינטראקציה תפסה את מקומה בתוך הבניינים האטומים והלא מזמינים - הם אלה שתפסו את אור הזרקורים והפכו להיות "המציגים" של העיר. במהלך הפרויקט אני מנסה להחזיר את הקהל לרחוב, להשיב את הבמה לאנשים ,  לייצר  אירוע מרכזי, מקום התרחשות במרחב הציבורי בו תינתן האפשרות לקחת חלק, להשתתף , לצפות ולהרגיש שייך. בחרתי בחלל גדול שנמצא בסמוך לתאטרון היהלום בבורסה כיוון שתאטרון בשבילי הינו מקום שבו אנשים בוחרים לעצור את חייהם לרגע, להישאר ולהרגיש חלק ממשהו משותף, בו הם מרגישים אינטראקציה ובו הם יכולים להתחבר לשחקנים המציגים וגם לקהל היושב לצידם. בחרתי להשליך את עולם התאטרון ומושגיו על המרחב הציבורי כדי שגם הציבור הרחב יוכל לקחת חלק בעולם הזה, במרחב בו חווים מעבר בין סצנה לסצנה, מרחב בו מופיעים ואז נעלמים, מרחב בו מרגישים לפעמים האדם הקטן בחלל הגדול ולפעמים האדם הגדול בחלל הקטן.