קומה זו, קומת ה- C&C (קיצור ל-Collectives & Corporations) משקפת את היחסים החדשים בין הבית לעבודה ושופכת אור על הדמיון הגובר בין אסטרטגיות כלכליות של תאגידים לבין אלה של קולקטיבים. במובן זה מפתיע להיווכח עד כמה תאגידים וקולקטיבים משתמשים באסטרטגיות דומות למטרות שונות בתכלית.
כך הולך ומתחוור כי דווקא הנסיון להכניס את הבית לעבודה, או את העבודה לבית הוא שמייצר את החוויה המוזרה של האל-ביתי. כאשר בשני המקרים עירוב שימושים ועירוב של אג׳נדות מונע מהמרחב להיות חד משמעי ומייצר דיס-אוריאנטציה ערכית - האם הצבע הירוק מייצג את הבר קיימא והאקולוגי, או שמא רק נעשה בו שימוש על מנת לייצר מראית עין שכזו? האם האדום עודו מבשר על דגל הסוציאליזם, או שמא רוקן ממשמעותו האידיאולוגית? האם אנו משרתים את השאיפה אל הטוב, או רק חושבים על עצמנו ככאלה?
קומה זו היא קומת הרחוב, המרחב הציבורי, מה שהתגלגל בסופו של יום להיות הבין-לבין. המרחב הציבורי הוא מה שנשאר לנו אחרי שבעלי הכוח והממון נגסו ממנו את חלקם. חרף כוונותינו הטובות משהו במרחב הציבורי כפי שהוא התגלגל להיות, דומה יותר לשטח הפקר המרחיק את באיו מבילוי ושהייה בו. אנו מורגלים לעסוק בשאלת המרחב הציבורי, אך לא מספיק מפנים את ענייננו לאופן בו הוא מייצר או משפיע על הזמן הציבורי. מכאן עולה השאלה בה עסקו הסטודנטים: איך אפשר לתכנן את המרחב הציבורי והמשותף כך שנרצה להיות ערים ונוכחים בו ?
הכסף משנה את צורתו ומתחם הבורסה ברמת גן משנה את עורו בהתאם. גם אם הבטיח בשנות ה-60 וה-90 זוהר ושגשוג אה-לה אמריקה, גם אם ההיי-טק החליף את היהלומים, וגורדי שחקים מנצנצים החליפו את המלטשות, מתחם הבורסה עודו שורד.
הבורסה היא טריטוריה משונה - כביכול מנותקת מחיי העיר ואוטונומית, כביכול משמשת כמרחב עבודה, אך למעשה מהווה מרחב חיים; לא רק כי העבודה היא חיינו וכי הגבולות בין השניים הולכים ומטשטשים, אלא גם משום שבשנים האחרונות אופיה הולך ומשתנה כאשר בניינים רבים מוסבים לשטחי מגורים ותמריצים ניתנים על ידי העיריה על מנת להכשיר שטחים לפעילות של תרבות ויצירה.
שלושים ותשעה בוגרי המחלקה מיקדו את מבטם במתחם הבורסה. עבורם היה זה מקרה מבחן ממנו עלו שאלות עקרוניות הנוגעות ליחסים החדשים של האדם עם עבודתו כפי שהם נרקמים במאה ה-21. התערוכה הנוכחית מציגה את הפרויקטים האישיים שפותחו על ידי הסטודנטים במהלך השנה לצד שאלות עקרוניות המעסיקות את המחלקה - אתיות ואסתטיות, פרקטיות וקונספטואליות המבקשות לשים את האדם (ולא את העובד) במרכז.
מיפוי הפרויקטים מגלה כי בעוד אסטרטגיית הפעולה של הסטודנטים עסקה בעיצוב המרחב, למעשה תוצאת עבודתם מכוונת לתודעת הזמן ככלי תכנוני, כאשר השאלה כיצד ניתן לשמר תודעה חופשית - את חירות המחשבה - גם בזמן עבודה, שבה ועולה. הקרבה האטימולוגית בין המושג עירוניות ועירנות היא העומדת בשורש החוויה אותם מבקשים הסטודנטים ליצור ובמובן זה הפרויקטים מבקשים לעורר במשתמשי המרחב - על גווניו השונים - התבוננות ערה ופעילה בסובב אותם.